<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן רכ"ב</h1>
<h2>דף לג.</h2>
שאלת במה שאמרתי לך פה לפה משמו של הראב"ד ז"ל [בענין] נשהינהו לאחר זמנן דאיסור משהו בלוע מבטלין אותו לכתחלה, ושהביא הוא גם כן ראיה מקנקנים של גוים שאמרו גוי נותן לתוכו יין וישראל נותן לתוכו מים ואינו חושש. ושאלת דאפילו בשאינו בלוע נמי יש לומר כן מדתנן בתרומות [פי"א מ"ו] מגורה שפינה ממנה תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין, וכן חבית של שמן של תרומה שנשפכה אין מחייבין להיות יושב ומטפח אלא נוהג בה כדרך שהוא נוהג בחולין, והא התם בעין היא. ואמרת כי אולי בתרומת חוצה לארץ שמבטלין אותה ברוב לכתחילה הא מתניתין וכרבה דמבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו כדאיתא בבכורות פרק עד כמה [כ"ז ע"א]. תשובה יפה דקדקת מההיא דמגורה שפינה ממנה תרומה, אבל מה שהעמדת בתרומת חוצה לארץ אי אפשר דאם כן אמאי תני אין צריך ללקט דמשמע דוקא גרגרים ומשום שאין דרכן של בני אדם לעשות כן אלא עושה כדרך שדרכו לעשות [בשל] חולין, ואם איתא אפילו לערב בידים הרבה ולבטל ברוב מותר, לישב וללקט אין צריך לומר שאינו חייב. ואיפשר הוא להעמידה בתרומה בזמן הזה דרבנן ולא חשו חכמים למיעוט כזה. ומכל מקום לא בכל מקום אמרו לבטל איסור לכתחלה ואפילו באיסור בלוע אלא במקום שאי אפשר לבא בו לידי נתינת טעם, כגון בלע שבקנקנים של יין נסך שדרכן להשתמש בהן בשפע וכן בקדרה וכן במגורה וטעמא דמילתא משום דאי אפשר לבא לידי נתינת טעם, אבל בלע משהו שבקערה וכיוצא בזה לא לפי שאפשר לבא בו לידי נתינת טעם שפעמים נותנין בה היתר מועט. והרמב"ם ז"ל נראה שפירשה בתרומה דאוריתא וכן נראה דעת מקצת מרבותי ז"ל, ולדעתם אפילו משהו בעין כיוצא בכענין גרגירי תרומה שבמגורה וטיחת שמן שבכד שאין דרכן של בני אדם ללקט ולטפח מבטלין לכתחלה. וכן כתבתיה אני בפרק המוכר את הספינה [ב"ב ע"ז ע"ב] גבי הרכינה ומיצת דאייתינן התם.
